‏מדריך מניעת החלקה בעסקים ומוסדות (לקוחות אבידר)

מניעת החלקה במבנה מוסדי פעיל, לפי אזור וסוג רטיבות

מקדם החיכוך של אריח פורצלן מלוטש יורד באופן ניכר ברגע שנוצרת עליו שכבת מים דקה. זו הנקודה שבה מניעת החלקה בעסקים ומוסדות מפסיקה להיות שאלה של תחושה והופכת לשאלה של נתון מדיד: מקדם חיכוך, תנאי בדיקה, ואישור שמישהו יבקש לראות. אנו כותבים כאן מדריך למי שמנהל מבנה פעיל ולא לחדר שרטוטים: איך למפות נקודות סיכון לפי אזור ולפי שעה, איך לבחור בין טיפול למשטח קיים, פסים מובלטים, משטחי דריכה וציפוי מחוספס, ואיך לשמור על התוצאה מול שגרת ניקיון ועומס תנועה. בדרך נסביר מה בודקים מול התקן, מה נדרש בניירת, ומה משפיע על העלות בפועל.

תוכן עניינים

• מדוע רצפה תקנית הופכת מסוכנת בשעת שיא?
• איך מבדילים בין תחושת חלקלקות לבין סיכון מדיד?
• חמש נקודות הכשל שחוזרות בכל סיור בטיחות
• ארבע משפחות הפתרונות, ומה מבדיל ביניהן
• מה בעצם עושה טיפול אנטי סליפ למשטח קיים?
• מתי פס מובלט עדיף על טיפול כימי?
• משטחי דריכה באזורי רטיבות קבועה: מה הם פותרים בפועל?
• ציפוי מחוספס במטבח מוסדי: רטוב ושומני יחד
• איך ממפים פתרון לכל אזור במבנה?
• טרצו, פורצלן וגרנוליט: למה המצע קובע את הפתרון?
• האם רואים את הטיפול על הרצפה?
• מה שוחק פתרון אנטי סליפ, וכמה זמן הוא מחזיק?
• טעויות ניקיון שמחזירות את ההחלקה
• מה בודקים מול התקן, ומה נדרש בניירת?
• מתכנית נקודתית לתכנית מניעה מוסדית
• איך מודדים שהפתרון עבד?
• מה מכינים מראש במוסד שממשיך לעבוד?
• מה מזיז את עלות העבודה בפועל?

מוצרים נבחרים

מדוע רצפה תקנית הופכת מסוכנת בשעת שיא?

הסיכון אינו נולד באריח, הוא נולד בשכבה שמעליו. מים, שאריות דטרגנט או ערפל שומני יוצרים קרום נוזלי דק שמפריד בין הסוליה לבין פני השטח, והחיכוך היבש שהמשטח סופק עד אז מוחלף בהחלקה הידרודינמית.

לכן אותו לובי שנמדד כתקין ביום המסירה מתנהג אחרת בשמונה בבוקר, אחרי שטיפה, כשמאות אנשים מכניסים מים ולכלוך מבחוץ.

האזורים שחוזרים בכל סקר שאנו מבצעים דומים להפליא: כניסות ולובאים, מסדרונות מעבר, שירותים ומקלחות ציבוריות, מלתחות, מטבחים מוסדיים וחדרי אוכל, רחבות בריכה, רמפות, חדרי מדרגות ומדרגות חוץ. משרד הבריאות מרכז המלצות למניעת נפילות בסביבת המחיה, ובמבנה מוסדי אותו היגיון עובר מרמת הדייר לרמת התפעול: מי שמנהל את המשטח הוא זה שמנהל את הסיכון.

איך מבדילים בין תחושת חלקלקות לבין סיכון מדיד?

רצפה נבדקת בתנאים שבהם היא מסוכנת, לא בתנאים שבהם היא נעימה. בדיקה על משטח יבש ומנוגב תיתן תוצאה שאין לה שום קשר לשעת השטיפה, ולכן בדיקת מטוטלת ומדידת מקדם חיכוך נעשות ברטוב, ובאזורי מזון גם בנוכחות שומן.

לצד הבדיקה עצמה, יש לכם נתון שכבר קיים בשטח: יומן האחזקה. תלונות חוזרות מאזור מסוים, סימוני "רצפה רטובה" שהפכו לרהיט קבוע, ומעברים שהצוות בחר לעקוף, כולם מצביעים על נקודה שדורשת מדידה.

שווה לצייר לעצמכם גרף פשוט של סיכון לאורך היום. ציר האופקי הוא שעות הפעילות: פתיחה, אחרי שטיפת בוקר, שעת שיא, אחרי גשם, סוף משמרת במטבח. ציר האנכי הוא רמת הסיכון. הקו כמעט תמיד מתרומם בשתי פסגות, מיד אחרי השטיפה ובשעת השיא הרטובה, ואת שתי הפסגות האלה צריך למדוד, לא את הממוצע.

המוסד לבטיחות ולגיהות מפרסם הנחיות לבחינת סיכונים בסביבת עבודה, וההיגיון שם זהה: הסיכון מוערך בתנאי ההפעלה האמיתיים.

חמש נקודות הכשל שחוזרות בכל סיור בטיחות

הראשונה היא הכניסה. מים ובוץ שנכנסים על סוליות יוצרים שכבת ביניים בדיוק באזור שבו קצב ההליכה הוא הגבוה ביותר.

השנייה היא המדרגה, וספציפית הקנט. השחיקה מתרכזת בשלושה סנטימטרים הראשונים של הדריכה, ושם גם רוב המשקל, כך שהאזור המחוספס נעלם ראשון בדיוק במקום שבו הוא הכי נחוץ.

השלישית היא אזורי השטיפה והניקוז, שבהם רטיבות אינה תקלה אלא שגרה. הרביעית היא המטבח המוסדי, שבו הרטוב והשומני נפגשים. החמישית היא השירותים והמקלחות, שבהם המשטח נבחר לעתים לפי מראה ולא לפי התנהגותו ברטוב.

סימני אזהרה שאפשר לזהות בסיור אחד

כתמי שומן שאינם יורדים בשטיפה רגילה מעידים על שכבה מצטברת שמכסה את המרקם. שולי אריחים ומדרגות שהברק שלהם גבוה מהמרכז מעידים על שחיקת המרקם באזור הדריכה. שלוליות שאינן מתנקזות תוך דקות מעידות על שיפוע שגוי, ופתרון אחיזה לא יפתור אותו. שילוט זמני שהפך לקבוע מעיד שהצוות מכיר את הבעיה ומנהל אותה בעזרת חרוט פלסטיק.

ארבע משפחות הפתרונות, ומה מבדיל ביניהן

קיימות ארבע משפחות עבודה, וההבדל ביניהן הוא לא רמת האיכות אלא שאלת ההנדסה: האם משנים את פני המשטח הקיים, מוסיפים עליו אזור דריכה, מפרידים בין הרגל למים, או יוצקים שכבה חדשה. טיפול אנטי סליפ פועל על המשטח עצמו. פסים ופרופילים יוצרים אזור אחיזה נקודתי. משטחי דריכה מנקזים. ציפוי מחוספס מייצר מרקם חדש לגמרי.

הבחירה נקבעת לפי סוג המצע, אופי הרטיבות, עומס התנועה, ציפיות אסתטיות והאם אפשר להשבית את השטח. ניתן לבחון את מגוון פתרונות מניעת החלקה לעסקים ומוסדות ולבדוק התאמה לפי סוג המשטח והאזור.

להלן פירוט לגבי ההבדל בין פתרון נקודתי לפתרון שטח:

פתרון נקודתי לעומת פתרון שטח

פתרון נקודתי מתאים כשמוקד הסיכון מוגדר גיאומטרית: מדרגה בודדת, קנט, רמפה, מעבר צר בין מטבח לחדר אוכל, שלב עלייה למשטח עבודה. פתרון שטח מתאים כשכל המשטח נרטב באופן אחיד: לובי, מסדרון, מטבח גדול, רחבת בריכה, מלתחה. בפועל, ברוב המבנים נדרש שילוב, מפני שהמסדרון מטופל כשטח והמדרגות בקצה שלו נשארות נקודת כשל עד שמטפלים בהן בנפרד.

ארבע משפחות הפתרונות למניעת החלקה, כל אחת פותרת מנגנון פיזיקלי אחר

מה בעצם עושה טיפול אנטי סליפ למשטח קיים?

הטיפול הוא טיפול כימי חד פעמי שיוצר נקבוביות מיקרוסקופיות בשכבה העליונה של המשטח. לחץ כף הרגל או הסוליה על המשטח הרטוב דוחק את הנוזל מהנקבוביות ומייצר אלפי נקודות ואקום זעירות, וכך נוצרת אחיזה גם כשיש מים.

המרקם שנוצר הוא מיקרוסקופי, ולכן כמעט ולא ניתן להבחין בשינוי כאשר הרצפה יבשה.

אנחנו מייצרים את החומרים האלה בעצמנו, ומחלקת המחקר והפיתוח שלנו בראשות ד"ר יונתן מתאימה את ההרכב למצע: אבן, שיש, קרמיקה, גרניט, אריחי טרצו, מוזאיקה, פורצלן, בטון וגרנוליט מגיבים אחרת לאותו חומר. הבדיקה שקובעת אם העבודה הצליחה היא מקדם חיכוך מעל 0.5, בהתאם לדרישות התקן הישראלי 2279.

אין צורך בהחלפת ריצוף, אין צורך בעבודות הריסה, ואין דרישות מיוחדות לשיטות הניקיון אחרי היישום.

מתי פס מובלט עדיף על טיפול כימי?

כשהסיכון מרוכז בקנט או ברמפה, פס מובלט נותן אזור דריכה מוגדר שגם העין מזהה. השכבה העליונה של הפסים שלנו היא סיליקון קרביד, המולקולה הקרובה ביותר ליהלום בחוזקה, ולכן העמידות שלהם בשחיקה גבוהה. הפסים משוריינים בסיבי שריון שמעניקים להם התנגדות לרקיעה ולגזירה, וזו בדיוק הדרישה בחדר מדרגות חירום שמשמש כמעבר יומיומי.

יתרון תפעולי שקל לפספס: פס נשחק מוחלף נקודתית. אתם לא נוגעים בכל המשטח, ולא משביתים אגף שלם בגלל שתי מדרגות.

מכיוון שאנו מייצרים את החומר ולא רק משווקים אותו, אנו מתאימים את מערכת הקיבוע למצע הספציפי. פס שהודבק על בטון מאובק, על ריצוף שלא הוכן, או על מדרגה שאיבדה את שלמות הקנט, ייכשל מסיבות של הכנת שטח ולא מסיבות של חומר.

משטחי דריכה באזורי רטיבות קבועה: מה הם פותרים בפועל?

במלתחה או במקלחת ציבורית המים אינם אירוע חולף אלא מצב תמידי, ולכן הפתרון אינו רק אחיזה אלא הפרדה. משטח דריכה מרים את כף הרגל מעל שכבת המים העומדים ומאפשר לנוזל לזרום מתחתיו לכיוון הניקוז.

ההתאמה נקבעת לפי עובי, שיעור הניקוז ועמידות לעומס תנועה, וגם לפי מה שקורה בזמן ניקיון: משטח שאי אפשר להרים ולשטוף מתחתיו הופך בעצמו למקור בעיה.

אנו רואים את הפתרון הזה עובד היטב בבריכות שחייה, מועדוני ספורט, מלתחות בבתי ספר, עמדות שטיפה במפעלי מזון ומקלחות בבתי אבות.

ציפוי מחוספס במטבח מוסדי: רטוב ושומני יחד

במטבח תעשייתי מדובר בשני מזהמים שונים שמצטרפים. מים מורידים את החיכוך, ושומן יוצר שכבה שאינה מתערבבת במים ואינה נסחפת בשטיפה רגילה, כך שמעל המרקם המחוספס מצטבר קרום שמנטרל אותו. ציפוי מחוספס יוצר מרקם עמוק דיו כדי להישאר פעיל, ועמיד לשטיפות תכופות ולחומרי ניקוי אגרסיביים.

בלי שיפוע וניקוז תקינים, שום ציפוי לא יפצה על מים שנשארים עומדים במרכז המטבח.

אם תשרטטו את העמידות מול עומס התנועה, תקבלו שלוש מדרגות ברורות. בעומס נמוך, כמו משרד או אגף מנהלה, כל אחת מארבע משפחות הפתרונות מחזיקה לאורך זמן. בעומס בינוני, כמו מסדרון בית ספר, הפערים מתחילים להיפתח. בעומס גבוה עם שומן ושטיפות, כמו מטבח מוסדי ומפעל מזון, רק הפתרונות המחוספסים והפסים המשוריינים נשארים בגובה העין.

ציפוי מחוספס במטבח תעשייתי, סביבה רטובה ושומנית במקביל

איך ממפים פתרון לכל אזור במבנה?

המפתח הוא לא סוג האזור אלא שילוב של שלושה נתונים: מה מרטיב אותו, איזה לכלוך מצטבר בו, ובאיזה עומס תנועה הוא עובד. כניסה בחורף היא בעיה של מים ובוץ. מקלחת היא בעיה של רטיבות קבועה ושכבת סבון. רחבת חוץ היא בעיה של גשם, שחיקה וחשיפה לקרינת שמש. אותו פתרון לא יכול לענות על שלושתם.

שווה גם לבדוק את המעברים בין אזורים. רגל שעברה ממשטח בעל אחיזה גבוהה למשטח חלק יותר מקבלת שינוי חיכוך פתאומי, וזו נקודה שכדאי לתכנן ולא לגלות.

טבלת התאמה לפי אזור במבנה

טרצו, פורצלן וגרנוליט: למה המצע קובע את הפתרון?

כל מצע מגיב אחרת, מפני שהמנגנון פועל על השכבה העליונה שלו. אבן טבעית ושיש הם חומרים סופגים ורגישים, ודורשים התאמת הרכב ובדיקת ניסיון מוקדמת. פורצלן מלוטש הוא צפוף וקשה, ולכן הטיפול עליו מדויק יותר. טרצו, מוזאיקה וגרנוליט מכילים אגרגטים בגדלים שונים, וההתנהגות שלהם משתנה בין המצע הצמנטי לאבן שבתוכו. בטון מוחלק מתנהג כמשטח סופג עם שכבת סגירה עליונה.

לכן אנו מבצעים תמיד בדיקת ניסיון בשטח קטן ובמקום נסתר לפני יישום מלא, ורק לאחריה קובעים את שיטת העבודה.

האם רואים את הטיפול על הרצפה?

זו השאלה הראשונה שאדריכל שואל, ובצדק. במשטחים מט ובאריחים בעלי מרקם קיים, השינוי כמעט אינו מורגש, והרצפה נשארת ללא כל שינוי במרקם ובמראה החיצוני. במשטחים מבריקים מאוד ייתכן שינוי עדין בהחזר האור או תחושת חספוס קלה ברגל יבשה.

ההבדל הזה הוא בדיוק מה שבדיקת הניסיון נועדה להראות לכם לפני שמתחילים.

מה שלא משתנה: אין צורך בפעולות תחזוקה מיוחדות, ואין דרישה להחליף את חומרי הניקוי שהצוות שלכם עובד איתם, בתנאי שהם מתאימים למצע מלכתחילה.

מה שוחק פתרון אנטי סליפ, וכמה זמן הוא מחזיק?

העמידות אינה תכונה של החומר בלבד, היא תוצאה של שלושה גורמים: עומס התנועה, שיטת הניקיון וסוג הזיהום. חול וגריסים שנכנסים מבחוץ פועלים כשוחקים מכניים. מכונת שטיפה עם מברשת שגויה מקצרת חיים. שומן וסבון אינם שוחקים אלא מכסים, וזה מסוכן יותר, מפני שהמרקם קיים אבל אינו בא במגע עם הסוליה.

מעברים צרים נשחקים ראשונים, פשוט מפני שכל התנועה מתרכזת בהם.

אם תשרטטו עלות כוללת לאורך זמן, תקבלו שתי עקומות שנחתכות. פתרון זול בהתקנה מתחיל נמוך ועולה בכל רענון ובכל שיקום מקומי. פתרון עמיד מתחיל גבוה ונשאר שטוח. נקודת החיתוך בין השתיים מגיעה מהר במיוחד באזורי שיא, ולכן שם ההשקעה הראשונית משתלמת קודם.

שחיקה מכנית, שומן וסבון פועלים על פתרון האנטי סליפ בדרכים שונות

טעויות ניקיון שמחזירות את ההחלקה

הטעות הנפוצה ביותר היא חומר שמותיר שכבה. פוליש, חומרים מבריקים ומינון עודף של דטרגנט יוצרים קרום שיושב מעל המרקם, ואז המשטח מקבל חיכוך של השכבה החדשה ולא של הרצפה שטופלה.

השנייה היא שטיפה ללא הסרת שומנים במטבחים. מים חמים וסבון מפזרים את השומן במקום להסיר אותו, וכך נוצרת שכבה דקה ואחידה על כל השטח.

מה שאנו ממליצים לצוותי הניקיון שאיתם אנו עובדים במפעלי מזון, בתי מלון, מסעדות ובתי חולים הוא פשוט: מסיר שומנים ייעודי בפרוטוקול קבוע, שאיבת מים בסוף שטיפה במקום ייבוש עצמי, ובדיקה תקופתית של מינון. שכבת סבון שנשארת אחרי שטיפה היא סיבה מוכרת לכך שרצפה מטופלת חוזרת להחליק.

מה בודקים מול התקן, ומה נדרש בניירת?

בישראל הדרישה המרכזית למשטחי הליכה מוגדרת בתקן הישראלי 2279, שבמסגרתו נמדד מקדם חיכוך, והדרישה המעשית היא ערך מעל 0.5. מכון התקנים הישראלי מרכז את פרטי התקינה בתחום הריצוף ומשטחי ההליכה בדפי התקן שלו, ואת רשימת התקנים המחייבים ניתן לאתר גם במרשם התקנים המחייבים באתר הממשלה.

במבני ציבור נפגשות באותה מדרגה שתי דרישות שונות. תקן 1918 עוסק בנגישות ובמשטחי התראה לליקויי ראייה, ותקן 2279 עוסק בהתנגדות להחלקה, ופתרון שעונה על אחד מהם אינו עונה אוטומטית על השני.

בפרויקטים שכוללים גם מעכבי בעירה, לאחר היישום יש להמציא את האישורים של מכון התקנים ואישור על יישום מידי גורם מוסמך, בצמוד לחשבונית הרכישה. לאחר הגשת כל המסמכים, כיבוי אש מאשרים את היישום. אנו מספקים את המעטפת הזאת בסיום העבודה, יחד עם כתב אחריות בכתב.

אזור רטוב מול אזור יבש באותו חלל

אותו חלל יכול לדרוש שתי רמות שונות. לובי כניסה יבש בקצה אחד וברז שטיפה או פתח יציאה לחצר בקצה השני יוצרים שני משטרי רטיבות, וכידוע הרגל אינה מקבלת התראה על המעבר ביניהם. ההיגיון התכנוני הוא לשמור רצף רמות אחיזה, ולא לקבוע גבול חד בין אזור מטופל לאזור שלא טופל בדיוק בקו שבו התנועה הכי מהירה.

מתכנית נקודתית לתכנית מניעה מוסדית

טיפול בנקודה שבה הייתה תלונה הוא תגובה, לא תכנית. תכנית מוסדית מורכבת משני חצאים: פתרון פיזי לפי אזור, ותפעול שמחזיק אותו, כלומר פרוטוקול ניקיון, נוהל תגובה להצפה, שילוט קבוע ובדיקה עונתית לפני החורף.

לרשויות מקומיות, למפעלים ולמוסדות חינוך שאנו עובדים איתם אנו ממליצים לקבוע גם מדד פשוט: מספר אירועי כמעט נפילה ותלונות שטח לפני ואחרי, לכל אזור בנפרד.

מומלץ לקבל ייעוץ מקצועי להתאמת פתרון אנטי סליפ למוסד לפני קביעת תכנית עבודה סופית, כדי שהמפרט ייבנה לפי המצעים שקיימים אצלכם ולא לפי הנחה כללית.

תהליך עבודה בחמישה שלבים

מיפוי סיכונים לפי אזור ולפי שעת פעילות. בחירת פתרון בהצטלבות של סוג המצע עם אופי הרטיבות. יישום מתואם עם לוח הזמנים של המבנה. תחזוקה שוטפת עם חומרי ניקוי מתאימים. בקרה ומדידה חוזרת בתנאי אמת. הסדר חשוב: כל שלב שמדלגים עליו חוזר בשלב הבא בעלות גבוהה יותר.

איך מודדים שהפתרון עבד?

מדידה נכונה נעשית בשעת הסיכון ולא בשעה נוחה. בדיקת אחיזה מבוצעת ברטוב, ובמטבח גם בנוכחות שומן, באותן נקודות שסומנו בסקר המקורי.

לצד המדידה, שווה לנהל תיעוד קצר לכל נקודה: מיקום, תאריך, סוג הטיפול, צילום לפני ואחרי, ובדיקה חוזרת בעוד עונה.

המשוב מהשטח שווה לא פחות מהמספר. צוות ניקיון שמדווח שהמשטח מתייבש מהר יותר, או שהפסיק לעקוף מעבר מסוים, נותן לכם אינדיקציה שאף דוח לא ייתן.

בדיקת אחיזה חוזרת מתבצעת ברטוב, באותן נקודות שסומנו בסקר המקורי

מה מכינים מראש במוסד שממשיך לעבוד?

ההכנה היא מה שקובע אם העבודה תחזיק. המשטח צריך להיות נקי משומנים, משכבות פוליש ומשאריות דבק, מפני שהטיפול פועל על פני השטח עצמו ולא על מה שמונח עליו.

אנו מבצעים את העבודה בצוותי היישום שלנו ולא בקבלני משנה, ולכן אפשר לתכנן את התזמון סביב הפעילות: משמרת לילה במפעל, חופשה בבית ספר, שעות שפל במרפאה, אגף אחרי אגף בבית מלון. אין צורך בהשבתה של המבנה כולו.

נקודה שקל לפספס: תיאום עם צוות הניקיון ליום שאחרי. חומר לא מתאים שנכנס לשטח יום לאחר היישום יכול להוריד חלק מהתוצאה שנמדדה בבדיקה.

מה מזיז את עלות העבודה בפועל?

העלות אינה נגזרת ממטרים בלבד. הגורמים שמשפיעים הם סוג המצע, מצב המשטח הקיים והיקף הכנת השטח הנדרשת, בחירת הפתרון בין טיפול כימי, פס מודבק, פס יצוק או פרופיל מכני, מספר האזורים המבודדים בתוך המבנה, והאם העבודה מתבצעת בשעות הפעילות או אחריהן.

ההשוואה המעניינת יותר היא מול החלופה. החלפת ריצוף מלאה כוללת פירוק, פינוי פסולת, מצע חדש, ריצוף, זמן השבתה ארוך ולעתים גם שיקום צבע וריהוט. טיפול אנטי סליפ שומר על הריצוף הקיים ומשנה רק את השכבה העליונה שלו.

חברת אבידר מייצרת את החומרים האלה למעלה משלושה עשורים, ומספקת אותם למשרד הביטחון, לצה"ל ולחיל הים, לעיריות ולרשויות מקומיות, למפעלי מזון ותעשייה, לחברות בנייה, לקיבוצים ומושבים, לבתי חולים ובתי אבות, לבתי מלון, לבריכות שחייה, למסעדות, לבתי ספר ולגני ילדים.

מוצרים נוספים שכדאי להכיר

שאלות נפוצות

מי שמנהל מבנה פעיל מכיר את הפער בין מפרט לבין רצפה בשעה שבע בבוקר. כשמצמידים לכל אזור פתרון שמתאים למצע ולסוג הרטיבות, ומגבים אותו בבדיקה בתנאי אמת, בכתב אחריות ובאישורי מכון התקנים, מניעת החלקה הופכת ממשימת כיבוי שריפות לנתון שאפשר להציג. בכל שאלה על התאמת פתרון למבנה שלכם, צוות S.A.N אבידר זמין לבדיקה בשטח.